אל גור הוא הנוכל האולטימטיבי כשהוא מניע את נציגי האו"ם לפעולה אקלימית. במונחים של חוסר וודאות, זהו נוהג של "ניעור עץ הכסף" כדי לאבד כסף שקל לתפוס. טענות האקלים של גור הן אבסורדיות בעליל ואף אחת מתחזיותיו לאורך השנים לא התגשמה. זוהי טכנוקרטיה ופסאודו-מדע במיטבן, והן בדרך לעולם.
COP27 בשארם א-שייח', מצרים, משך אליו למעלה מ-30,000 מפגינים גלובליים באמצעות מטוסים כדי לתכנן כיצד להוביל את העולם לפיתוח בר-קיימא, המכונה גם טכנוקרטיה. באופן הולם, דליפת ביוב אפשרה להם להרהר על הסירחון העולמי שהם גורמים לשאר העולם. מטוסים פרטיים מקבלים כניסה חופשית משום שעבודתם, שמעריצה את עצמה, כה חיונית ל"הצלת" האנושות.
רעב עולמי כמעט מובטח, שכן האו"ם מאשים את החקלאות והמשקאות החקלאיים ביותר משליש מפליטות גזי החממה, ולאחר מכן מבקש לכפות מדיניות להגבלת פליטות אלו. הגבלת החקלאות והמשקאות החקלאיים מפחיתה את המזון התורמים לחיים, הדרוש כדי למנוע הכחדה של בני האדם. האו"ם מנסה למקד מחדש השקעה קיימת של 18 טריליון דולר בפתרון בעיית המזון.