יום 3: טכנוקרטיה באירופה ובאמריקה

הורד את הפוסט הזה...

היה היה פעם, ז'אן מינו (1914-1972) פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת פריז וידוע כמדען פוליטי מוביל באירופה. עבודותיו עדיין מוכרות כבסיסיות באירופה המודרנית, אך יהיה קשה למצוא אמריקאי ששמע אי פעם את שמו.

בשנת 1964, פרופסור מינו כתב ספר פורץ דרך בשם הפשוט " טכנוקרטיה" . ואכן, אירופה לא הייתה ערה לשינויים שהתרחשו והטרידו את המוסדות כמו גם את האנשים שייצגו, ולא אבדה אהבה לטכנוקרטים לא נבחרים וחסרי דין וחשבון שתפסו את השלטון. באותה תקופה בצרפת, נושא זה אפילו היה על שפתיהם של מפגינים פוליטיים שקראו "הדיר את הטכנוקרטיה".

מינו ציין כי "הבסיס הבסיסי של טכנוקרטיה הוא אמונה ביעילות כה גדולה עד כי מתקבלות תוצאות מקסימליות במאמץ מינימלי". הוא כתב,

נניח שבעולם שבו מניע הרווח הופך להיות עליון יותר ויותר, הרשויות הפוליטיות (כפי שכבר נכון בחלקו) נכשלו במעקב צמוד אחר פעילותם של אנשי טכנולוגיה, שלא כולם דוגלים באינטרס הציבורי; בסופו של דבר, התוצאה תהיה התפתחות כמעט בלתי מורגשת לעבר משטר שיהיה דמוקרטי רק על פני השטח. הנציגים הנבחרים יישללו ממהות כוחם... העיקרון הדמוקרטי יהיה אז לא יותר מה"חזית" (כפי שאומרים הספקנים שתמיד הייתה) שמאחוריה מנהיגי המדינה האמיתיים יצדיקו או יסוו את שליטתם. 

בשנים שחלפו בין 1964 ל-2019, אירופה המשיכה במגמה זו, והפכה את עצמה לטכנוקרטיה של ממש, הנשלטת על ידי טכנוקרטים בלתי נבחרים וחסרי דין וחשבון של האיחוד האירופי. האירופאים מכירים בכך כיום באופן נרחב, ומפנים את חרדתם למנופי מכונת הטכנוקרטים השולטת בכל תחום בחייהם.

לאחר שהתבססו במבנה כוח בלתי ניתן להזזה, הטכנוקרטים הללו הורגים כעת את הדמוקרטיה, היוזמה החופשית והקפיטליזם כדי ליישם את המערכת הכלכלית של הטכנוקרטיה המכונה פיתוח בר-קיימא או הכלכלה הירוקה. זוהי מערכת כלכלית מבוססת משאבים, בניגוד לשוק החופשי של היצע וביקוש, שבו גם הייצור וגם הצריכה נשלטים על ידי ישות אחת - כלומר, אותם טכנוקרטים.

בידיעה שהתנגדות המונית (אחרי הכל, אנשים כבר צעקו "למטה עם הטכנוקרטיה") תלווה את המעבר הכלכלי, התחממות כדור הארץ האנתרופוגנית (AGW) הוצגה כמנגנון פחד כדי לגרום לאזרחים לא רק לקבל, אלא גם לדרוש את הפתרון היחיד המוצע: פיתוח בר-קיימא, המכונה טכנוקרטיה.

כפי שספרו מראה בבירור, מינו באמת הבין מה עומד להתרחש. פלישה טכנוקרטית תשתלט בסופו של דבר על המבנה הפוליטי, תוך שהיא משאירה את המראה החיצוני שלה במקום כדי לפייס את האזרחים ולגרום להם לחשוב ששום דבר לא באמת השתנה. מינו מדגיש זאת:

אני משתמש במונח "השפעה" באופן רחב, ומשמעותו היכולת שיש לאנשים מסוימים לגרום לאחרים לפעול, לחשוב ולהרגיש בצורה מסוימת או לפי הצעה קבועה מראש. כישרון זה מאפשר לטכנוקרטים לתפוס מידה מסוימת של סמכות על הפוליטיקאים שנבחרו באופן ישיר או עקיף על ידי העם להשתלט על ענייני הציבור. זה מאפשר להם להנחות את קווי הפעולה שפוליטיקאים מאמצים ואת ההחלטות שהם מקבלים. 

זוהי הנדסה חברתית בקנה מידה גדול. זהו הזנב שמכשכש בכלב. זהו הקוסם שמאחורי הווילון שמושך בידיות.

האם זה קרה באמריקה? האם מישהו באמת חושב שלנציגים הנבחרים שלנו בקונגרס יש סמכות מהותית לקבל החלטות מפתח שמעדיפות את העם במקום אינטרסים מוסדיים אחרים? האם הממשל יעיל בהשבתת התשתית הגדלה של הטכנוקרטיה? כמובן שלא! טכנוקרטים נראים מתמידים: חברות התרופות הגדולות, חברות הטכנולוגיה הגדולות, בנקים גדולים וכו'.

יתר על כן, מינו תיאר את ההשפעה החברתית של חדירת הטכנוקרטים הזו:

במערכת דמוקרטית ייצוגית, כוחה של זכות הבחירה ואמון העם נוטים להישחק עקב התקדמותם של אנשי טכנולוגיה. (ההדגשה הוספה)

באמריקה של היום, חוסר אמון הוא מכת אימה שאף אחד לא צפה. אף אחד כבר לא סומך על אף אחד. הקונגרס מפולג כל כך עד שחלק מהאנשים אומרים שהוא לעולם לא יירפא שוב. הפער העוין בין הממשלה לאזרחים נמצא בשיא של כל הזמנים. משפחות מתפרקות כאשר ילדים פונים נגד הוריהם. עובדים פונים נגד מעסיקיהם.

בקיצור, אמון נהרס בכל רמה. אבל אל תחשבו שזה קרה סתם במקרה; זוהי תוצאה ישירה של צמיחת הטכנוקרטיה באמריקה.

למרבה המזל, מינו ציין כי "כוח טכנוקרטי אינו רכישה קבועה". כמובן, הוא אמר זאת בשנת 1964, לפני שהטכנוקרטיה הצליחה להוכיח את עצמה במלואה באירופה. כיצד אירופאים יכלו להיפטר מהטכנוקרטיה כיום היא תעלומה והישג לכאורה בלתי אפשרי.

באמריקה, עדיין יש לנו חלון זמן קצר לעשות משהו בנידון. אנחנו יכולים להצטרף לקריאות הקודמות שנשמעו בצרפת "להוריד את הטכנוקרטיה". אבל... מוטב שנדאג יותר שנמשיך את הרטוריקה שלנו בפעולות מוחשיות, קונקרטיות וכוחניות כדי להבטיח את קיצה.

בינתיים, חסכו ממני את הביקורת על כך שטכנוקרטיה היא רק מיתוס ותיאוריית קונספירציה. חוקרים והוגים גדולים רבים כתבו עליה בהרחבה במהלך העשורים, ולכולנו אין תירוץ אם נתעלם מהם.