ויינשטיין לקרלסון: ארגון הבריאות העולמי מתכוון לשים קץ לחופש הביטוי באמריקה

הורד את הפוסט הזה...

טאקר קרלסון: אז אתה אומר שארגון בריאות בינלאומי יכול פשוט לשים קץ לתיקון הראשון לחוקה בארצות הברית?

ברט ויינשטיין: כן. ולמעשה, למרות שזה נשמע, אני יודע שזה נשמע מגוחך. היכולת לעשות זאת נמצאת כעת בדיונים ברמה הבינלאומית, וכמעט בלתי אפשרי להגזים בחשיבותו של מה שדנים בו. למעשה, אני חושב שזה הוגן לומר שאנחנו נמצאים באמצע הפיכה , שאנחנו עומדים בפני חיסול הריבונות הלאומית והאישית שלנו, וזו המטרה של מה שנבנה, שזה נכתב בצורה כזו שאתם, העיניים שלכם אמורות להזדקף כשאתם מנסים להבין מה זה מה שדנים בו.

ואם תעשו זאת, אזי עד מאי השנה, כמעט בוודאות מדינתכם תחתום על הסכם אשר, בנסיבות עתידיות שתוארו באופן מעורפל לחלוטין, יביא למצב חירום בריאותי ציבורי, אשר למנכ"ל ארגון הבריאות העולמי יש חירות מוחלטת להגדירו בכל דרך שימצא לנכון. במילים אחרות, אין דבר המונע מהכרזת שינויי האקלים כמצב חירום בריאותי ציבורי שיפעיל את הוראות התיקונים הללו.

ובמקרה שיופיע מצב חירום כלשהו או העמדת פנים של חירום, ההוראות שייכנסו לתוקף הן, מעבר לבלתי נתפסות.

טאקר קרלסון: לפני שאתה נכנס לזה, אני רק רוצה להודות לך, אגב, על שהקדשת מזמנך לעבור על ההצעה הזו, כי אתה צודק לחלוטין. היא בלתי חדירה, היא נועדה להיות, כדי להסוות את מה שהם אומרים במקום לבטל אותה. איך קוראים לזה?

ויינשטיין: הדבר המצחיק הוא, שחיפשתי הבוקר מה השם הנוכחי והשמות למעשה השתנו מעט, בבירור תכונה. ולא ברור לי עד כמה זה נועד פשוט לבלבל מישהו שמנסה לפתור את זה וכמה זה נועד, למשל, לתמרן את טכנולוגיית מנוע החיפוש שעשויה לאפשר לך לעקוב אחר השינויים בגלל שהשם השתנה.

אז אני קורא לזה תוכנית ההיערכות למגפה של ארגון הבריאות העולמי, נכון? ומה שנמצא תחת דיון הם כמה שינויים בתקנות בריאות הציבור העולמיות ושינויים באמנה קיימת. אבל כל זה גורם לזה להישמע מינורי ופרוצדורלי. מה שהוצע הוא, ושוב, מספר הדברים הכלולים כאן הוא מדהים. קשה אפילו לאלו מאיתנו שהתמקדו בזה לעקוב אחר כל הדברים החשובים הנמצאים תחת דיון ולהסיק את המשמעות של כמה מהסעיפים העדינים יותר. אבל, ארגון הבריאות העולמי והמדינות החתומות עליו יורשו להגדיר מצב חירום בריאותי ציבורי, על בסיס כזה, לאחר שהכריזו על מצב כזה, הם יהיו זכאים לחייב תרופות, התרופות שנקראו כוללות חיסונים, טכנולוגיית ריפוי גנטי, פשוטו כמשמעו, בקבוצת הדברים שארגון הבריאות העולמי עומד לשמור לעצמו את הזכות לחייב.

שהיא תהיה במצב לדרוש את הדברים האלה מהאזרחים, שהיא תהיה במצב להכתיב את יכולתנו לנסוע. במילים אחרות, מתוארים בבירור דרכונים שיתבססו על כך שמישהו קיבל את הטכנולוגיות הללו. תהיה לה היכולת לאסור את השימוש בתרופות אחרות.

אז, נראה שהם מתכוננים לשידור חוזר שבו הם יכולים פשוט להוריד מהתפריט את האיברמקטין וההידרוקסיכלורוקין. הם גם שמרו את הזכות להכתיב את זה, כמובן, מידע שגוי, כך הם הולכים לתאר את זה.

טאקר קרלסון: למעשה, אני רוצה לבקש ממך לעצור ולהשמיע קטע מצוטט מטדרוס, בו הוא רומז לכך, ואני רוצה לקבל את הערכתך. הנה היא.

טדרוס: אנו ממשיכים לראות מידע שגוי ברשתות החברתיות ובתקשורת המרכזית בנוגע להסכם המגפה שמדינות מנהלות כעת משא ומתן עליו. הטענה שההסכם יוותר על סמכות לארגון הבריאות העולמי היא פשוט שקרית. אלו חדשות כזב. מדינות יחליטו. מה שכתוב בהסכם ומדינות בלבד, ומדינות יישמו את ההסכם בהתאם לחוקים הלאומיים שלהן. אף מדינה לא תוותר על ריבונות לארגון הבריאות העולמי. אם פוליטיקאי, איש עסקים או כל אדם אחר מבולבל לגבי מהו הסכם המגפה ומה לא, נשמח לדון בכך.

טאקר קרלסון: אז הוא ישמח לדון ולהסביר את המידע השגוי...

ויינשטיין: כן, זה מנחם. מצד אחד, אני חייב לומר, לא ראיתי את זה, ואלו חדשות טובות מאוד, למעשה. המשמעות היא ששוב הצלחנו להעלות את המודעות למשהו בזמן, שאפשר להעלות על הדעת שעדיין קיימת תוצאה טובה יותר עבורנו.

טאקר קרלסון: הם מפוחדים מספיק כדי לטרוח לשקר לגבי זה.

ויינשטיין: לא יכולת לומר זאת בצורה מדויקת יותר, כן. אלה היו שקרים בבירור, וכמובן שהדברים שלו מול מצלמה אמורים לשכנע אותך שאף אחד לא יכול לשקר בצורה כל כך ישירה. אז חייבת להיות אמת כלשהי במה שהוא אומר, וזה כמובן שטויות.

וכל מי שעובר על הרשימה של מאט אורפילה, הכוללת דברים שונים שאנשים אמרו למצלמות במהלך הקורונה, ואז נשבעו שלא אמרו חודשים לאחר מכן, יודע שהאנשים האלה מרגישים בנוח לומר דברים שקריים לחלוטין למצלמה. זה לא גורם להם לחשוב פעמיים או להזיע או משהו כזה.

אבל זה נהדר שהצלחנו להעלות מספיק מודעות לכך שטדרוס באמת מטפל בהפצה שלנו של מה שזה בעצם, מידע כוזב. אתם מודעים להרחבה הזו?

טאקר קרלסון: אז הייתי, אני כל כך זקן שהייתי. עדיין תקוע בבינאריה של אמת או שקר? מה שחשוב היה האם זה היה נכון או לא?

ויינשטיין: לא, המידע השקרי הוא בדיוק מה שאתם צריכים לדעת כדי לראות עד כמה התפיסה הזו מיושנת, כי למעשה משרד ביטחון המולדת פרסם תזכיר שבו הגדיר שלושה סוגים של, אני לא צוחק, טרור, מידע שגוי ומידע שגוי.

מידע שגוי הוא טעויות. מידע שגוי הוא טעויות מכוונות, שקרים ומידע שגוי. הם דברים המבוססים על אמת, אך גורמים לך לחוסר אמון בסמכות.

טאקר קרלסון: אז מידע שגוי הוא מה שאתה מבצע כשאתה תופס אותם משקרים.

ויינשטיין: כן בדיוק. כן, זה נכון, דיון בשקרים של הממשלה שלך הוא מידע כוזב ולכן סוג של טרור, שאני צריך לציין, למרות שזה מצחיק, ולמרות שזה אורווליאני באופן ברור, זה גם מפחיד, כי אם פיצחת את ההיסטוריה של העריצות המתפשטת מתחילת המלחמה בטרור.

אתם יודעים שטרוריזם היא לא מילה אנגלית רגילה כמו שהייתה פעם. טרור הוא כיום כינוי משפטי שגורם לכל הזכויות שלכם להתאדות. אז בנקודה שבה משרד הביטחון המולדת אומר שאתם אשמים בסוג מסוים של טרור על כך שאתם אומרים דברים נכונים שגורמים לכם לחוסר אמון בממשלה שלכם, הם גם אומרים לכם משהו על הזכויות שיש להם להשתיק אתכם.

אלו לא זכויות נורמליות. כל הדברים האלה מפחידים, ואני חושב שמגפת הקורונה גרמה לנו להיות מודעים להרבה מבנים שנבנו סביבנו. משהו שסוכן ה-NSA לשעבר וויליאם ביני תיאר פעם כמדינה טוטליטרית מוכנה.

המדינה הטוטליטרית מוקמת סביבך, אך היא אינה מופעלת. ואז, ברגע שהיא נבנית, המפתח מסובב. ואנחנו רואים עכשיו, אני מאמין, משהו שאפילו עולה על התיאור של ויליאם ביני, כי זהו כדור הארץ הטוטליטרי המוכן, נכון? ארגון הבריאות העולמי נמצא מעל לרמתן של אומות, והוא יהיה במצב, אם סעיפים אלה יעברו, להכתיב לאומות כיצד עליהן להתייחס לאזרחיהן, לעקוף את החוקות שלהן, למרות מה שטדרוס אמר לכם, אז זה מפחיד.

זה לא קשור באופן טבעי לבריאות. מה שאני חושב שקרה הוא העובדה שמגפה אפשרית גורמת לפירצה בתודעה. זו לא פירצה במסמכי הממשל שלנו. החוקה שלנו לא מתארת ​​פטורים מזכויותיך בזמן חירום של מגפה. הזכויות שלך פשוט הן מה שהן והן לא אמורות להיעלם רק בגלל שיש מחלה שמתפשטת. אבל בכל זאת, הנכונות של אנשים לקבל את השחיקה בזכויותיהם בגלל מצב חירום בריאותי ציבורי, אפשרה לעריצות הזו להימשך. להשתמש בה כסוס טרויאני. כן. ואני חושב שזה גם משהו שאנשים צריכים להיות מודעים אליו.

ישנם מספר מאפיינים בסביבה שלנו שהם, בעצם, נקודות עיוורות שאנחנו לא יכולים לראות מעבר להן. חיסון היה אחד מהם, ואני יודע, לא הייתי חובב נלהב של חיסונים. אני עדיין מאמין עמוקות באלגנטיות של חיסונים כפי שהם צריכים להתקיים. אבל עכשיו אני מאוד מודאג מהאופן שבו הם מיוצרים, ואני אפילו יותר מודאג ממה שנקרא חיסון שלא עונה על ההגדרה, נכון?

זה בגלל שרבים מאיתנו מאמינים שחיסונים הם שיטה אלגנטית ביותר, בעלת נזק נמוך ויעילות גבוהה למניעת מחלות. כשהם קראו לטכנולוגיית ה-mRNA הזו חיסון, רבים מאיתנו נתנו לה יותר אמינות ממה שהיינו צריכים. אם היו קוראים לזה טכנולוגיית טרנספקציה גנטית, היינו חושבים, רגע, מה?

בריאות הציבור מתפקדת באותו אופן. אם תחשבו על זה, בריאות הציבור, קחו צעד אחורה רגע. מערכת היחסים שלכם עם הרופא שלכם, הבריאות האישית שלכם, צריכה להיות חשובה לכם מאוד. אבל יש דרכים שבהן דברים שקורים ברמת האוכלוסייה משפיעים על הבריאות האישית שלכם והרופא שלכם לא במצב לעשות משהו בנידון.

מישהו שזורק זיהום לתוך נחל שממנו אתם מושכים דגים. ייתכן שתזהו את הנזק ברמת האוכלוסייה. ייתכן שתצטרכו תקנה ברמת האוכלוסייה כדי להגן עליכם. הרופא שלכם לא במצב לתת לכם כדור לתיקון. אז הרעיון שבריאות הציבור היא פוטנציאל לשיפור הרווחה של כולנו הוא אמיתי.

אבל ברגע שאתה מחליט שיש משהו מעל הרופאים בכל הנוגע לבריאותך, אז זה יכול להיות תירוץ לכל מיני עריצות. בריאות הציבור אומצה. זה כמו עור כבש שאפשר לזאב לרדוף אחר זכויותינו כי בתיאוריה הוא מנסה להגן עלינו מפני נזקים שהיינו רוצים שיוגנו.

טאקר קרלסון: וזה יוצר פחד כזה, בקנה מידה כה עצום, עד שהוא מחליש את מערכת החיסון המוסרית של אנשים.

ויינשטיין: בהחלט. הם יקבלו דברים שלעולם לא היו מקבלים אחרת. בהחלט. וכמו שאני יודע, כשעוררנו שאלות לגבי מה שמועבר אלינו תחת מסווה של בריאות הציבור, עשינו אותנו דמוניים, כאילו היה לנו פגם מוסרי, זה אפילו לא היה פגם קוגניטיבי שבו לא הבנו את החוכמה של החיסונים האלה. זה היה פגם מוסרי שבו לא הצלחנו להגן על אחרים שהיו פגיעים על ידי הטלת ספק בדברים האלה. הרעיון שבריאות עומדת על כף המאזניים במובן מעורפל ורחב יותר שדורש מאיתנו לעקוף את הקשר הטבעי בין רופאים לחולים, הוא כשלעצמו הפיכה נגד הרפואה על ידי משהו אחר. אנחנו חיים סיפור מטורף שבו דברים שהם ברורים לחלוטין עדיין איכשהו לא התמקמו ברשומות הציבוריות הרשמיות. ואני חושב שזה קשור הרבה למותה של העיתונות, למען האמת. רבים מאיתנו עובדים בעבודות שלא הכשרנו אליהן.

הת'ר ואני עושות עבודה עיתונאית שבהחלט לא הכשרנו אליה. הכשרנו לחשוב על ביולוגיה ואנחנו עושים את זה מול מצלמה וזה מתפקד כמעין מחליף לעיתונות. אבל קומץ העיתונאים שעדיין קיימים, אני חושב שבלי יוצא מן הכלל, לא הוכשרו מדעית, נכון?

מאט טייבי, גלן גרינוולד, אתם, אין לנו הרבה אנשים שעוסקים בעיתונות חוקרת, ולאלה שעושים את זה, אין להם את מערך הכישורים שיהפכו את זה לנושא טבעי לחקירה. אנחנו צריכים להקים מוסד חדש שיאפשר לנו לעשות את העבודה הזו היטב, וכנראה שזה יכלול לקיחת העיתונאים החוקרים המעטים שזוכרים איך לעשות את העבודה הזו ואת המדענים והרופאים המעטים שמוכנים עדיין לעשות את עבודתם ולחבר אותנו, נכון? פודקאסט הוא לא המקום הנכון לעשות את זה. אם זה כל מה שיש לנו, זה כל מה שיש לנו. אבל חייבת להיות שיטה טובה יותר.

טאקר קרלסון: אז אם ארצות הברית מאשררת או חותמת על זה במאי, שישה חודשים מהיום, נשמע שזהו זה.

ויינשטיין: זה. אנחנו לא יודעים. אני חייב לומר שאין לי הרבה תקווה שארה"ב תסכל את זה. יש לי תחושה שמה שתפס את הממשלה שלנו מניע גם את זה. ולמעשה ארה"ב רוצה את השינוי הזה. זה יקרה, למעשה באותו אופן שבו מדינות חמש העיניים מסכימות להפר הדדית את זכויות האזרחים זו של זו, כי זה לא נמנע באף אחת מחוקותינו.

אני חושב שארה"ב רוצה משהו שיכריח אותה להפר את ההגנות החוקתיות שלנו, וארגון הבריאות העולמי יהיה הישות הזו. עם זאת, לאחרונה הייתי בצ'כיה, וגם ברומניה, ושמעתי מחלקים אחרים של הגוש המזרחי לשעבר שיש התנגדות, שאנשים שעמדו בפני עריצות בזיכרון חי הרבה פחות מוכנים לקבל את השינויים האלה ושהם למעשה מתחילים להגיב.

אני חושש שזה יהיה דק מדי וקל להביס אותו, במיוחד אם הם לא יבינו שהעולם תלוי בהם. שהמדינות המסורתיות, המדינות שאנחנו באופן מסורתי תופסים כחלק מהמערב, נמצאות בסכנה, ושהמדינות הללו שהצטרפו או חזרו לאחרונה למערב הן התקווה הטובה ביותר שלנו, שהן נמצאות במצב שבו הן יכולות לשבש את מערך ההוראות הזה ושאנחנו תלויים בהן שיעשו זאת.

טאקר קרלסון: אז, אני רק רוצה לסיים לכמה רגעים את הסקירה שלך כאן. כל הדברים המדהימים האלה מתכנסים בתקופה אחת של 12 חודשים. יש מלחמה, מגפות, אי שקט פוליטי, אי שקט פוליטי לכאורה בלתי פתיר. מה לדעתך אנחנו רואים במערב? מהו הרגע הזה ואיך הוא מסתיים?

ויינשטיין: אז אני מתעניין זה מכבר בשאלות של ממשל תקין והמערב, ואני עצוב לדווח שאני חושב שהמערב למעשה קרס, ומה שנותר לנו עכשיו הוא הד מעורפל . ערכי המערב עדיין מתפקדים, אבל הם מתפקדים בצורה מעורפלת, וראינו שהם יכולים להתאדות במהירות בנסיבות הנכונות.

אני חושד, ואני באמת לא יודע, אני לא חושב שמישהו יודע. אבל אני חושד שכוחות חזקים כלשהם החליטו שהסכמת הנשלטים מסוכנת מכדי לסבול אותה ושהם החלו לשחרר אותה. ואנחנו לא יודעים איך זה עובד. אנחנו יכולים לראות כמה מהשותפים המעורבים בזה, אבל אני לא חושב שאנחנו יודעים בסופו של דבר מי מניע את זה או לאן הם הולכים. אני חושב שרבים מהתפיסות שקיבלנו לגבי מדינות ומי חברינו ומי אויבינו הן עכשיו יותר מטעות מאשר אינפורמטיביות. במילים אחרות, אני לא חושב שלארצות הברית יש אויב בשם סין. אני חושב שיש גורמים בתוך ארה"ב ששותפים עם גורמים בתוך המפלגה הקומוניסטית הסינית מסיבות מעשיות. והתפיסה שלנו ששתי המפלגות האלה מתחרות זו בזו רק מסיחה את דעתנו ממה שקורה בפועל.

אבל, בואו נאמר זאת כך. יש לנו אוכלוסייה עולמית גדולה. לרוב האנשים אין תפקיד מועיל שלא באשמתם. לא ניתנה להם הזדמנות בחיים למצוא דרך מועילה לתרום. ואני תוהה אם האליטות שרוצות שכר דירה, שצברו כל כך הרבה כוח, לא שוללות את זכויותינו משום שהן למעשה מפחדות מרגע של המהפכה הצרפתית העולמית, כאשר אנשים מבינים שבגדו בהם ונותרו ללא אפשרויות טובות. האם זה מה שאנחנו רואים? זה בהחלט מרגיש שאנחנו עומדים בפני משחק סופי שבו נכסים חשובים שפעם היו נשמרים על ידי כל הצדדים כי הם אולי יצטרכו אותם יום אחד, נפטרים עכשיו ואנחנו צופים במבני הממשל שלנו ובכל אחד מהמוסדות שלנו נלכדים, מרוקנים, הופכים להיפוך פרדוקסלי של מה שהם נועדו לעשות.

זה לא מקרי. הדבר שהכי מדאיג אותי הוא שמה שמניע את זה לא מורכב מגאונים שטניים שיש להם לפחות תוכנית כלשהי לעתיד, אלא אנשים שלא באמת יודעים איזה גיהנום הם מזמינים.

הם הולכים ליצור סוג של כאוס שממנו ייתכן שהאנושות לא תצא. ויש לי תחושה שאם לא תהיה להם תוכנית יוצאת דופן שאינה ברורה מאליה, הם פשוט שיכורים מכוח ומעמידים את כולם, כולל את עצמם, בסכנה אדירה על ידי פירוק המבנים עליהם אנו תלויים.

טאקר קרלסון: איך אתה רואה את עצמך, מדבר במונחים מפוארים שלפני שלוש שנים אולי הייתי צוחק עליהם, אני בכלל לא צוחק, ואני חושב שאתה צודק לחלוטין. אבל אתה גם בוחר, כגבר בערך ב-50, לומר את הדברים האלה בקול רם ולרדוף אחר האמת כפי שאתה מוצא אותה ואז לדבר עליה.

אז איך, למה החלטת לעשות את זה? ואיך אתה חושב שזה נגמר?

ויינשטיין: כולנו תוצרים של כל סביבה התפתחותית שיצרה אותנו. וכפי שאמרתי בנושאים רבים שבהם משפחתי מצאה את עצמה בנסיבות מאוד לא נוחות ולפעמים מסוכנות, כי אנחנו מדברים בגלוי.

אני לא חושב שהייתה לי ברירה. אני פשוט לא יכול להבין איך הייתי ישן בלילה, איך הייתי מסתכל על עצמי במראה אם ​​לא הייתי אומר את מה שצריך להיאמר. ושמעתי על נאום טוב מאוד של בובי קנדי ​​ג'וניור. למרות שאף אחד מאיתנו לא ליברטריאנים, הוא היה בוועידת החירות בממפיס.

והדבר האחרון שהוא אמר בנאום הזה פגע בי עמוק בלב. משהו שחשבתי עליו לעתים קרובות וכמעט אף פעם לא אמרתי. אבל, יש גורלות גרועים בהרבה מהמוות. ואני חושב, מצידי, שחייתי חיים מדהימים. יש עוד הרבה מה לעשות. ואני לא להוט לעזוב את הפלנטה הזו מוקדם יותר ממה שאני חייב.

יש לי משפחה נפלאה. אני גר במקום נפלא. ויש לי הרבה דברים ברשימת המשאלות שלי. אבל יש לי הרבה דברים ברשימת המשאלות שלי. עם זאת, האנושות תלויה בכל מי שיש לו נקודת מבט שממנה הוא יכול לראות מה קורה, להתמודד עם מה המשמעות של זה, לתאר את זה כדי שהציבור יבין היכן נמצאים האינטרסים שלו.

זה תלוי בנו שנעשה את מה שצריך לעשות. אם אנחנו רוצים שיהיה לנו סיכוי לספק לילדינו ולנכדינו כוכב לכת ראוי להם, אם אנחנו רוצים לספק מערכת שתאפשר להם לחיות חיים משמעותיים ובריאים, אנחנו חייבים להשמיע את קולנו. ואני לא יודע, אני לא יודע איך לגרום לאנשים לעשות את זה.

אני מהסס מאוד ללחוץ על אחרים לסכן את עצמם או את משפחותיהם, ואני יודע שהנסיבות של כל אחד שונות. יש אנשים שנאבקים רק כדי להאכיל משפחה ולשמור על קורת גג מעל ראשם. לאנשים האלה יש כמובן הרבה פחות חופש בכל הנוגע לעמוד ולהגיד את מה שצריך להיאמר, אבל זה באמת מה שאנחנו מכנים בתורת המשחקים בעיית פעולה קולקטיבית.

אם כולם יגיבו לעצמם, אם כולם אומרים שזה מסוכן מדי לעמוד על שליחותם. אני לא אובדני. אני אומר שאני לא יכול לעשות את זה, אז לא מספיק אנשים יקומו כדי לשנות את מהלך ההיסטוריה. לעומת זאת, אם אנשים איכשהו ימשיכו לשים בצד את הסכנה הברורה ליכולתם להרוויח ואולי לחייהם של לומר את מה שצריך להיאמר.

אז, אנחנו עולים בהרבה על אלה שאנחנו מתמודדים נגדם. הם בעלי עוצמה אכזרית, אבל הייתי גם מציין את הטעות המעניינת הזו. אז אני קורא לכוח שאנחנו מתמודדים נגדו גוליית, רק כדי שאזכור מהו הקרב. גוליית עשה טעות נוראית, והוא עשה אותה בצורה הכי חמורה במהלך הקורונה, כלומר, זה לקח את כל האנשים המוכשרים, לקח את כל האנשים האמיצים, ודחף אותם מהמוסדות שבהם הם נאחזו.

ובכך היא יצרה את קבוצת החלומות. יצרה כל שחקן שרק תרצו בקבוצה שלכם כדי להילחם בקרב היסטורי נגד רוע נורא. כל האנשים האלה עכשיו, לפחות במידה מסוימת, ערים. הם עכשיו נתקפו על ידי אותו אויב. וכן, בסדר, אנחנו פחות חזקים, יש לה כוח עצום אבל יש לנו את כל האנשים שיודעים איך לחשוב.

אני שונא להגיד את זה, או אולי אני אוהב להגיד את זה, אבל אני לא חושב שזה ניצחון מוחץ, אבל אני אוהב את הסיכויים שלנו.

קראו את הסיפור המלא כאן…